גזר דין בתיק ת"פ 28411-01-12

פתח דבר

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וזוכה מעבירה של מסירת ידיעה כוזבת, לאחר שהתקבלה הטענה שעובדות כתב האישום אינן מגלות את העבירה האמורה. לא נעתרתי לבקשה להרשיעו בעבירה חלופית שהתגלתה מהעובדות מטעמים של פגיעה בהגנת הנאשם.

הכרעת הדין מגוללת את כל מהלך הארועים לפרטיו. בתמצית יאמר, לצורך גזירת הדין, כי הנאשם הוא נתין סיני, בעל רקע בעברו בהבאת עובדים מסין לישראל, ששהה בישראל בעת הרלבנטית באשרת תייר. המתלונן הוא פועל סיני, שפועלים סינים רבים נהגו להעביר דרכו את משכורותיהם לסין, לאור העובדה שדיבר עברית במידה שיכול היה לתקשר עם הפקידים בבנק.

בחודש נובמבר 2011 יצר הנאשם קשר עם המתלונן ורכש את אמונו, בין היתר לאור היכרותו עם אחיו של המתלונן, והיותו הגורם שדאג להבאת האח לעבודה בישראל בעבר. לאחר שנוצר קשר בין השניים, ביקש הנאשם מהמתלונן, ביודעו כי המתלונן מרכז את העברת כספי הפועלים לסין, הלוואה לימים ספורים של סכום נכבד של כמיליון ש"ח, לצורך הבאה מיידית של כמאה פועלים סיניים לישראל ותשלום לגורמים המטפלים בכך. הנאשם הבטיח למתלונן שהכסף יוחזר ישירות למשפחות בסין, ללא תשלום העמלה לגופים הפיננסיים, והציע לו ריבית בשיעור גבוה. המתלונן שבטח בנאשם, והאמין במצגים שהוצגו לו בדבר תכלית ההלוואה ויעודה, הסכים לבקשה, ודאג לאסוף מפועלים סיניים ומכספו שלו סכום כולל של כ - 800,000 ש"ח, אותם מסר לנאשם בחמישה מועדים בין 5.12.11 ועד 11.12.11.

בפועל, לא עמדה מאחורי בקשת הנאשם כל כוונה להשתמש בכסף למטרת הבאת פועלים מסין לישראל, המצג האמור היה מרמתי, הכסף נועד לצרכיו האישיים של הנאשם, ובימים שבהם התקבל הכסף, הוא שימש את הנאשם להימורים, והנאשם הפסיד את כולו עד לשקל האחרון.

בשל גובה הסכום בכלל, ועבור הפועלים הסיניים שמסרו אותו בפרט, ביחד עם ניצול יחסי האמון ומעמדו של הנאשם בקהילת הפועלים הזרים מסין, קבעתי בהכרעת הדין כי העבירה בוצעה בנסיבות מחמירות. למען שלמות התמונה יש להדגיש כי מול הנאשם עמד בקשר ישיר המתלונן, ואת המצגים הכוזבים הציג הנאשם בפני המתלונן בלבד. עם זאת, הנאשם ידע, כאמור, שהכסף שנמסר לו הוא קיבוץ של כספי משכורות של מספר לא מבוטל של פועלים, ומחלק מהם אף קיבל את הכסף במישרין במפגש עימם.

טיעוני הצדדים

בטיעונים לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על חומרת המעשים, טענה למהלך מתוכנן לפרטים, ולהוצאה לפועל של התוכנית המרמתית בשיטתיות. היא עמדה על ניצול יחסי האמון, ועוצמת הפגיעה במתלונן ובפועלים שמסרו לו כספים עבור הנאשם. המאשימה ביקשה לראות בארוע  מספר מעשי מרמה עצמאיים לאור העובדה שהתקבלו כספים בחמישה מועדים. ב"כ המאשימה ציינה כי מעשי הנאשם מצויים ברף הגבוה של עבירות המרמה, שמתחם הענישה ביחס אליו נע בין 30 - 54 חודשים. לשיטתה ראוי לגזור על הנאשם עונש מאסר בחלק העליון של מתחם הענישה, לאור חומרת המעשים, ביחד עם אופן ניהול ההליך על ידי הנאשם, ובהתחשב בעובדה שלא לקח אחריות, ולא הביע חרטה, ואף לא השיב שום סכום, וספק בעיניה אם ישיב. הובהר לביהמ"ש כי בהיותו של הנאשם נתין זר, אין נתונים על עברו הפלילי מחוץ לישראל, וכי בישראל אין לו רישום פלילי. לעניין הענישה הכספית והפיצויים, הותירה המאשימה את גובה סכומיהם של אלה לשק"ד ביהמ"ש לאור טענת הנאשם שאין לו מאין להשיב את הכספים.

ב"כ הנאשם, טען שמדובר במעשה שאין בכלל עניין ציבורי להעניש את הנאשם בגינו, משום שמדובר בהלוואה בתנאי שוק אפור של מי שלקח על עצמו סיכון. מבלי למעט מן האמור, הוא טען שאין מדובר במעשה שיטתי ומתוכנן, ואין מדובר בריבוי של מעשים, ובריבוי של מתלוננים, אלא במעשה אחד כלפי מתלונן אחד. ב"כ הנאשם עמד על חשיבות ניהול ההוכחות, שהביאו לזיכוי מהעבירה של מסירת ידיעות כוזבות, וציין כי בעקבות ניהול ההוכחות קיבל ביהמ"ש חלק מטענות הנאשם. לטענתו הכרעת ביהמ"ש בדבר קיומו של מצג כוזב, היא ביחס למצג גבולי, כהגדרתו, שהרי הנאשם הביא בעבר עובדים לישראל. לעניין מתחם הענישה, טען ב"כ הנאשם כי המתחם נע בין מאסר על תנאי לבין 14 חודשי מאסר בפועל. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במאסר על תנאי. אציין כי אמנם הדברים לא נאמרו על ידי ב"כ הנאשם, אך דומה שכוונתו היא שלאחר התחשבות בתקופת מעצרו של הנאשם העומדת על כשנה, יש מקום להסתפק בענישה נוספת צופה פני עתיד בלבד. ב"כ הנאשם עמד על הקושי שבמאסר למי שהוא נתין זר, שאינו דובר את השפה, ומנותק ממשפחתו. עוד נטען כי יש במחדלי חקירה שהתרחשו בתיק זה כדי להשליך על הענישה. בהיבט הכספי - ב"כ הנאשם הצביע על חוסר היכולת של הנאשם מבחינה כספית, שהביא אותו לשבת במעצר תקופה כה ממושכת משום שלא יכול היה להפקיד ערבות בת 20,000 ש"ח.

שני הצדדים הפנו את ביהמ"ש לפסיקה המשקפת את עמדותיהם, שאל חלקה אתייחס בהמשך.

הנאשם, טען שהוא רוצה להחזיר את הכסף, אלא שאינו יכול לעשות זאת בעודו במאסר בישראל.

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט לקבוע מהו העונש ההולם את מעשי הנאשם בנסיבותיהם, בהתחשב במידת אשמו, ובהתאם לעקרונות הבניית שיקול הדעת בענישה, מתבצע מהלך דו שלבי. בשלב הראשון, נקבע מתחם הענישה, בהתחשב בפגיעה בערכים המוגנים, מידת הפגיעה בהם, אופי המעשים ומדיניות הענישה לגביהם. בשלב השני, נקבעים העונשים הקונקרטיים, בהתחשב בשיקולים לחומרה ולקולא הנוגעים למעשים, לנאשם, ולהליך המשפטי. בתיק זה, בהעדר שיקולי שיקום או שיקולי הגנה על שלום הציבור, גזירת הדין היא בתוך מתחם הענישה.

מתחם הענישה

הערכים המוגנים העומדים בבסיס האיסור שבעבירה של קבלת דבר במרמה, הם שמירה על חופש הרצון והבחירה של המרומה. מקום שהעבירה מתבצעת בנסיבות מחמירות, בתנאים של יחסי אמון, ובסכומים ניכרים, עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים גוברת.

בשל אופי העבירה של קבלת דבר במרמה, והעובדה שנסיבות קבלת הדבר, כמו גם מידת הפגיעה במרומה, שונות באופן מהותי בין מקרים שונים, מדיניות הענישה לעבירות של קבלת דבר במרמה היא מגוונת מאד.

מבין פסקי הדין אליהם הפנו הצדדים מצאתי להתייחס לאלה שמבחינת אופי המעשים יכולה להיות להם נגיעה כזו או אחרת למעשים שלפניי.

הסניגור הציג גזר דין בו נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות על נאשם אחד, ותקופות מאסר לריצוי בפועל למשך 9 חודשים על נאשם שני במסגרת הסדר טיעון לנאשמים שהודו והשיבו את הגזילה (ת.פ. 5541/09 מ"י נ' קריב ודגמי). כן הציג גזר דין בן 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בסיטואציה שבה נגזר הדין 13 שנים לאחר תחילת המעשים (ת.פ. 4744/99 מ"י נ' סויסה).

המאשימה הציגה פסקי דין בהם נגזרו עונשי מאסר למשך 27 חודשי מאסר לאחר ניהול הוכחות (ת.פ. 28241-07-10 מ"י נ' פדלון). כמו כן הוצג תיק בו נגזר מאסר למשך 36 חודשים לנאשם בעל עבר רלבנטי שהודה במיוחס לו (בת.פ. 2536/03 מ"י נ' בדארנה). ואחרון, מאסר למשך 38 חודשים (בעקבות החמרה בערעור) לנאשם שהורשע לאחר ניהול הוכחות ביחס לשני מעשי מרמה הקשורים לאותו נכס ביחד עם עבירות נלוות של זיוף ושימוש במסמך מזויף (ת.פ. 2773/08 וע"פ 7888/09 שקדי נ' מ"י).